החלטה בתיק ע"מ 1394/13

שני המשיבים עומדים לדין בגין עבירות של ירי לעבר אדם והחזקת נשק. בכתבי האישום שהוגשו נגדם נטען כי השניים, בצוותא עם אחרים, ביום 5.3.13, היו מעורבים בירי לעבר הישוב מגדל עוז באמצעות נשק מאולתר. לאור זאת, הם אף הואשמו בהחזקת רובה מאולתר.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדחתה על ידי בימ"ש קמא. ביהמ"ש הגיע אמנם למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לשניים ואף עילת מעצר. עם זאת, סבר ביהמ"ש כי בנסיבות העניין יש להסתפק בחלופה. ביהמ"ש הסמיך החלטה זו על גילם של המשיבים, שניהם בני 14 וחצי, עובדה שיש בה להצריך בחינה מדוקדקת מאוד של נחיצות המעצר תוך הותרתו כאמצעי אחרון. מעבר לכך, ציין ביהמ"ש כי שאלת מרחק הירי לא נבחנה כדבעי על ידי משטרת ישראל במהלך החקירה, כאשר מן הראיות לא ניתן לשלול שהירי בוצע ממרחק של למעלה מ-500 מטרים. מעבר לכך, הוסיף ביהמ"ש כי לא נמצאה בתיק החקירה חוות דעת באשר לטווח הירי האפקטיבי מכלי הנשק המאולתרים שהוחזקו על ידי המשיבים וחבריהם. לבסוף, ציין ביהמ"ש כי המשיבים ככל הנראה ביקשו להיעצר, כפי שעולה מדברי אחד מהם ומן העובדה כי לא ברחו מהמקום כאשר הגיע כוח צבאי. עוד קבל ביהמ"ש על כי החקירה ארכה זמן רב ללא צורך הנראה לעין.

על רקע כלל האמור, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיבים בהפקדה כספית ובחתימת ערב ישראלי.

התביעה הצבאית אינה משלימה עם החלטה זו. ראשית, מציינת התביעה כי, מאז ניתנה ההחלטה, צורפה לתיק החקירה חוות דעת בנוגע למהות כלי הנשק. שנית, מבקשת התביעה להדגיש את המסוכנות הטמונה בירי ואת נסיבות ביצוע העבירה על ידי המשיבים. כך מצביעה התביעה על העובדה כי דובר על ירי בחבורה, במקום מועד לפורענות ולעבר אזור מיושב. בנסיבות אלה, סבורה התביעה כי אין משמעות רבה לסיכון בפועל, כאשר יש לרכז את הבחינה בפוטנציאל הסיכון. עוד מדגישה התביעה כי ביהמ"ש לא הצביע על חלופת מעצר המקטינה את הסיכון שהמשיבים יחזרו לסורם. לדעת התביעה, שחרור המשיבים למגוריהם, בסמיכות למקום ביצוע העבירה, אינו יכול להוות תחליף למעצר.

מנגד, מבקש בא כוחם של המשיבים להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. הסנגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר. עם זאת, לטעמו, התקבצו במקרה זה שורה של נסיבות המצדיקות את שחרורם של המשיבים. הסנגור מציין כי מאמרות המשיבים ניתן ללמוד על המניע לביצוע העבירה, הנעוץ בהשפעתם הרעה של צעירים בוגרים יותר ועל תגובה ילדותית לסכסוך בין אישי. על רקע האמור ולאור המרחק הרב ממנו בוצע הירי, סבור הסנגור כי יש לקבוע שמעשיהם של המשיבים לא יצרו כל סיכון, דבר המאפשר את שחרורם.

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה ואף עילת מעצר של מסוכנות. גדר המחלוקת נותר, על כן, באשר לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר. למותר לציין כי אפשרות זו מושפעת באופן ישיר מהערכת המסוכנות. שהרי, ככול שגוברת המסוכנות, יצטמצמו עד מאוד אפשרויות השחרור האפקטיביות למניעת הסיכון.

על רקע זה, התלבטתי באשר לתוצאת העררים הנוכחיים. מחד גיסא, בימ"ש קמא עמד על שורה של נסיבות המגמדות במקצת את המסוכנות הטמונה בעבירה. ביהמ"ש הצביע כאמור על חוסר הוכחת מהות הנשק, היעדר הוכחה בדבר טווח הירי וכן המניע שעמד מאחורי ביצוע העבירה. כן עמד ביהמ"ש על הצורך בבחינה מעמיקה של האפשרויות לשחרור לאור קטינות המשיבים.

מאידך גיסא, עסקינן בשימוש בנשק. בעניין זה, יש לציין כי לקראת הדיון בפניי הצטיידה התביעה בחוות דעת מומחה, ממנה ניתן ללמוד כי הנשק המאולתר שנתפס ברשות המשיבים אכן הינו נשק המסוגל לירות.

שימוש בנשק כבמקרה הנוכחי לעולם טמונה בו מסוכנות. גם אם זו מסתכמת באפשרות כי בהמשך הדברים הנאשם ילך ויחמיר את פעילותו. המשיבים פעלו בצוותא חדא עם אחרים, כאשר הם ומעורב נוסף ירו בפועל לעבר הישוב. יצוין כי ירי זה זוהה על ידי כוחות הביטחון שהזעיקו למקום כוחות שעצרו את המשיבים.

קבענו לא אחת כי בעבירה זו של ירי לעבר אדם עיקר החומרה, וכנגזרת ממנה עיקר הסיכון, מצויה בנכונות הנאשם ליטול לידיו נשק ולעשות בו שימוש המכוון מטרה.

כך בענייננו. בעיניי, גם אם פוטנציאל הסיכון שבמעשה המשיבים לא היה מן החמורים, די בעובדה כי ראו לנכון להפנות כלי נשק לעבר ישוב אזרחי על מנת ללמד על מסוכנות אשר יקשה לאיינה בחלופת מעצר.

על כך יש להוסיף כי בסוג עבירות אלה אין משמעות רבה לגילו של הנאשם. משלחצה היד על ההדק ונורתה הירייה התוצאה אינה תלוית גיל.

זאת ועוד, לנוכח העובדה כי העבירה בוצעה בחבורה, ובשים לב למניע, קיים פוטנציאל מוגבר להישנותה. סיכון זה אף עולה משמעותית לאור העובדה כי מדובר בעבירה נפוצה מאוד, בגינה נעצרו והועמדו לדין אך לאחרונה למעלה מעשרה נאשמים.

החלופה עליה הורה ביהמ"ש אינה מבטלת, או לכל הפחות מצמצמת מהותית, את הסיכון האמור. ההפך הוא הנכון, החזרת המשיבים למקום מגוריהם ללא כל פיקוח, עלולה להביא לסיכון ביטחון האזור, אשר לא ניתן להשלים עימו. קביעה זו נכונה במיוחד על רקע התחושה העולה מן הראיות כי המשיבים הושפעו על ידי בגירים בני כפרם.

לנוכח האמור, מתקבל ערר התביעה הצבאית ואני מורה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

יחד עם זאת, בשים לב לצבר הנסיבות שהועלו על ידי בית משפט קמא, אם תמצא חלופת מעצר אשר יהיה בה לצמצם משמעותית את הסיכון, יהיה מקום לשקול בחיוב שחרור בתנאים.

ניתנה היום, 22 באפריל 2013, י"ב באייר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: שירה גביזון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: